<h1>האגור סימן אלף ש"ח</h1>
<h2>דף לח.</h2>
עיסה של גוים שנלושה בבצים ר"ת היה נזהר מהן משום בשולי עובדי כוכבים. ור' יצחק אומר נראה להתיר העיסה מאחר שהביצים אינם בעין והעיסה עקר. אפס מטעם זה אין להתיר אותן פשטיד"א של דגים שהשמנונית היא בעין על העיסה. וגם מתחלתן נאסרים משום בשולי עובדי כוכבים. ואינו דומה לעיסה שנלושה בביצים שהביצה נתבטלה מתחלתה בעודה חיה ולא נאסרת מעולם ע"כ סמ"ג. ואותם נילי"ש שהן שלקות מדלא מברכין עליהן ברכת המוציא יש בהן משום בשולי עובדי כוכבים. ומיהו ה"ר יחיאל מתיר מפני שדרך אפיית הפת עושין להם. וראיה דאי קבע סעודתו עליהם מברך ברכת המוציא ש"מ פת נינהו. תו' פ"ב די"ט. דג מליח פי' שמלחו עובדי כוכבים ופליגי אם לאוסרו משום בישולי עובדי כוכבים. ורשב"ם מפרש דג מליח שבשלו עובד כוכבים אבל פשיטא דמליחה אינה אוסרת. ודוקא בדג גדול פליגי חזקיה ורבי יוחנן אבל בדג קטן המלח מיבשו ונאכל כמו שהוא חי ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים. ודגים שעשנן עובדי כוכבים יש לחשוב שאין בהם משום בשולי עובדי כוכבים. ומיהו צריך עיון דבפ' כלל גדול חשיב מעשן בכלל אפיה. מרדכי קטן. ואני המחבר לא ראיתי אוסרין דגים מעושנים. וגם דגים מלוחים קטנים היתר פשוט לאוכלן. זתים שלהם הכבושים מותרים אפי' הן רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת. ולא חיישינן שמא זילף עליהן יין, ואפי' נחתכין ובלבד שלא יהיו נחתכין בסכין שלהן לדעת בעל התרומות שאוסר בצל שנחתך בסכין של עובדי כוכבים בשביל שהוא חריף שמדמה אותו לקורט של חלתית. והר"ם מרוטנבורק כתב על דברי בעל התרומות לבי נוטה להתיר. ואע"פ שאני מורה כבעל התרומות אין נראה לי למחות בין הנוהגים היתר. טורים.
